בשפות הלטיניות, ההגייה והצלילים מבוטאים בעזרת אותיות. באנגלית למשל, אותיות כמו a,e,o,i ועוד, קובעות כיצד יש להגות את האות שלפניה. כך למעשה נהגות כל המילים באנגלית, כשאין צורך להוסיף דבר כדי להבין מה משמעותן. אך בשפה שמית כמו עברית (גם בערבית זה כך, בגדול), האותיות אינן מספיקות.
כדי להבין את דרך הגיית המילה במלואה, יש להשתמש בניקוד. הניקוד - נקודות קטנות אשר מעטרות את האותיות - הוא שקובע מה יהיה הצליל של כל אות. כך זה עובד בעברית מאז ומתמיד, וגם כעת, כאשר איננו כותבים עם ניקוד, אנו יודעים את הצליל של כל מילה על סמך הניסיון בלבד. כלומר, רוב המילים אשר נכתבות כאן ברגע זה מוכרות וידועות לקורא אותן. הוא, מצידו, יודע מהו הצליל המתאים שלהן בהתאם להקשר של המשפט. ללא ההקשר, ייתכן והקורא לא יבין בדיוק איזו מילה נמצאת מולו.
לדוגמא, המילה מוכר יכולה להתפרש בפני עצמה בשני מובנים: אחד, כאשר תחת האות כ' ישנו צירה (?). השני, כאשר תחת האות כ' ישנו פתח. ויש להבדלים הלו משמעות רבה במסגרת משפט מסוים.
כאשר אנו מדברים בעברית, אין עם העניין הזה שום בעיה: אנו שומעים את הצלילים ואת ההגייה של האדם אשר מדבר איתנו, וכך אנחנו יודעים בדיוק למה התכוון ולא יכולים להתבלבל בין מילה כזו לאחרת.
גם כאשר אנו כותבים עם ניקוד, לא צריכה להיות בעיה. הרי כל האותיות מנוקדות על ידי הכותב, וכך ברור לנו למה בדיוק התכוון. גם כאן, המקום לבלבול כמעט לא קיים. הבעיה היא, כאשר אנו כותבים ללא ניקוד כלל.
כל מסמך וורד הוא דוגמא לעניין שלנו. הרי לרוב, כאשר נכתוב מסמך וורד, לא נעשה זאת עם ניקוד. אין בזה צורך ממשי (כפי שציינו, רוב דוברי העברית יידעו בדיוק 'למה התכוון המשורר' גם ללא הניקוד) וכך גם נחסכת עבודה רבה מהכותב. רק חישבו על כתיבת הטקסט שלפניכם בוורד עם ניקוד - ותבינו כמה נחסך מאיתנו. כך נכון גם לגבי כתיבת מייל לאדם אחר, שליחת SMS וכדומה. דוברי העברית שעושים זאת כבר שנים רבות, כמעט ולא זקוקים לניקוד כדי להשתמש בטקסטים שונים, ולכן השימוש בניקוד בעולם ה'מבוגר' כמעט ולא קיים.
אך מה קורה כאשר יש מילה שאנחנו בכל זאת חוששים שהאדם הקורא אותה עשוי להתבלבל, על אף ההקשר של המשפט? יש מה לעשות. אמנם בכתיבת SMS, לדוגמא, אין דרך לפתור את הבעיה נכון להיום, אבל בכתיבת מסמך וורד למשל, יש בהחלט מה לעשות: להוסיף לאותיות הכתובות ניקוד. אבל, השאלה היא כיצד זה מתבצע?
הפעולה הזו ממש לא קשה. מדובר בכמה לחיצות פשוטות, והניקוד המבוקש יופיע במסמך שלכם. לפניכם השלבים ליצירתו:
כך, המספר 5 ישלב את הצירה תחת האות המבוקשת; המספר 7 ייתן פתח; הספרה 4 תיתן לכם את החיריק; 0 יספק לכם את החולם; המקש שמימינו ייתן שורוק או דגש.
